סקירה של תקנות גלוטן בעולם

סימון אלרגניים על גבי מוצרי מזון – סקירה משווה

להלן סקירה משווה ובה המלצות של ארגונים בין-לאומיים בדבר סימון רכיבים אלרגניים ובהם גלוטן במוצרי מזון, והחקיקה בנושא זה במדינות נבחרות: האיחוד האירופי, בריטניה, אוסטרליה וניו-זילנד וארצות-הברית. הסקירה מתמקדת בסימון הזהיר. עולה ממנה כי במדינות שנסקרו הסימון הזהיר איננו מוסדר בחקיקה, אך בכמה מן המדינות, ובהן בריטניה, אוסטרליה וניו-זילנד, פורסמו קווים מנחים הנוגעים בנושא הסימון הזהיר ומגדירים מתי ובאיזה אופן יש להשתמש בו.

1. המלצות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם וארגון הבריאות העולמי

ארגון המזון והחקלאות של האו"ם וארגון הבריאות העולמי מפרסמים במשותף, במסגרת נציבות המכונה Codex Alimentarius Commission, קוד מזון (Food Code) שנועד לשמש יצרנים וצרכנים של מזון בכל העולם. אחד מסעיפי הקוד מכתיב סטנדרט לסימון מוצרי מזון ארוזים, ונכתב בו כי יש מזונות ורכיבי מזון מסוימים אשר מוכרים כגורמים רגישות-יתר, ועל כן חובה להצהיר עליהם תמיד.[1] ברשימת המזונות המחייבים הצהרה המוצרים האלה: דגנים המכילים גלוטן; סרטנים ומוצריהם; ביצים ומוצריהן; דגים ומוצריהם; בוטנים וסויה ומוצריהם; חלב ומוצריו; אגוזים ומוצריהם; סולפיטים (נגזרת של גופרית) בריכוז העולה על 10 מ"ג לק"ג. רשימת מוצרי המזון המחייבים סימון עשויה להשתנות. בקוד לא נמצאה התייחסות לסימון זהיר ("עלול להכיל"). ביולי 2008 עודכן התקן למזונות מיוחדים בעבור אנשים חסרי סבילות לגלוטן (Codex Standard for Foods for Special Dietary Use for Persons Intolerant to Gluten). בתקן המעודכן נקבעו שני סיווגים למוצרים המיועדים לחולי צליאק: הראשון, "ללא גלוטן", נוגע למוצרים שאין ברכיביהם חיטה, שיפון, שעורה או שיבולת שועל ומוצריהם וששיעור הגלוטן בהם איננו עולה על 20 מ"ג לק"ג או ששיעור הגלוטן בהם הופחת באופן מלאכותי לרמה הזאת; השני נוגע למוצרים ששיעור הגלוטן שבהם הוא בין 20 ל-100 מ"ג לק"ג, וסימונו המדויק ייקבע בכל מדינה.[2]

2. האיחוד האירופי

סימון אלרגנים על גבי מוצרי מזון מוסדר בדירקטיבה 2003/89/EC של האיחוד מ-10 בנובמבר 2003.[3] בדירקטיבה נקבע כי רכיבים אלרגניים הכלולים בנספח IIIa לדירקטיבה (ראו להלן) המשמשים בייצור מוצר מזון ארוז מראש ונמצאים במוצר הסופי יצוינו בתגית המוצר. חובה זו חלה גם אם הרכיב האלרגני עבר שינוי. חובה זו אינה חלה על מוצרי מזון שבהם הרכיב האלרגני מוזכר בשם המוצר. בנספח IIIa לדירקטיבה מובאת רשימת הרכיבים האלרגניים המחייבים סימון. רשימה זו נתונה לעדכונים מעת לעת. הרשימה האחרונה פורסמה בנובמבר 2007,[4] והופיעו בה רכיבי המזון האלה: דגנים המכילים גלוטן; סרטנים ומוצריהם; ביצים ומוצריהן; דגים ומוצריהם; בוטנים ומוצריהם; פולי סויה ומוצריהם; חלב ומוצריו; אגוזים; סלרי ומוצריו; חרדל ומוצריו; שומשום ומוצריו; גופרית דו-חמצנית וסולפיטים בריכוז העולה על 10 מ"ג לק"ג; תורמוס ומוצריו; רכיכות ומוצריהן.[5] הדירקטיבה אינה עוסקת בסימון זהיר של אלרגנים על גבי מוצרי מזון. סימון מוצרי מזון המיועדים לחולי צליאק מוסדר בתקנה 41/2009 של האיחוד האירופי בנושא ההרכב והסימון של מוצרי מזון המתאימים לאנשים חסרי סבילות לגלוטן, שתיכנס לתוקף מלא בראשית 2012. התקנה קובעת כי כדי לאפשר לאנשים חסרי סבילות לגלוטן לצרוך בלא חשש מוצרים המיוצרים בעבורם במדינות האיחוד, ומכיוון שאנשים חסרי סבילות לגלוטן יכולים לצרוך כמויות קטנות של גלוטן ברמות משתנות, יש צורך בסימון מדויק של המוצרים המיועדים להם. לפי התקנה, מוצרים המיוצרים במיוחד בעבור חסרי הסבילות לגלוטן יסומנו בסימן "ללא גלוטן" אם שיעור הגלוטן בהם אינו עולה על 20 מ"ג לק"ג, ובסימן "דל גלוטן" אם שיעור הגלוטן בהם הוא בין 20 ל-100 מ"ג לק"ג. מותר לסמן מוצרים שאינם מיוצרים במיוחד בעבור אוכלוסייה זו אך שיעור הגלוטן בהם איננו עולה על 20 מ"ג לק"ג בסימון "ללא גלוטן". אפשר לכלול ברכיבי המוצרים האלה שיבולת שועל אם בתהליכי הייצור שלה נמנע זיהום מדגנים אחרים ושיעור הגלוטן שבה איננו עולה על 20 מ"ג לק"ג.

3. אנגליה

סימון אלרגנים על גבי מוצרי מזון מוסדר בתקנות סימון מזון משנת 2004,[7] שנחקקו לפי דירקטיבה 2003/89/EC שצוינה לעיל. בתקנות נקבעה רשימת אלרגנים המחייבים סימון על תגית המוצר כאשר הם או נגזרות שלהם הוכנסו במתכוון (להבדיל מזיהום צולב) למוצר מזון ארוז מראש, לרבות משקאות אלכוהוליים. בין השנים 2004 ו-2008 הותקנו כמה תקנות נוספות ששינו את רשימת האלרגנים המחייבים סימון (לפי השינויים שהתקבלו באיחוד האירופי) והסדירו את רשימת הפטורים מחובת סימון האלרגנים. התקנות עוסקות גם במקרים שבהם דרך הסימון של רכיב מסוים ברשימת הרכיבים אינו מצביע באופן מובהק על נוכחות אלרגן, אף שהמוצר מכיל אלרגן. לפי התקנות, יש לציין את שם הרכיב ואחריו בסוגריים את שם האלרגן. לדוגמה, רשימת הרכיבים עשויה לכלול את הרכיב "חומץ מאלט", המכיל גלוטן, ועל כן הכיתוב יהיה "חומץ מאלט (משעורה)". יצוין כי חובת סימון האלרגנים חלה גם על מוצרים הנמכרים באריזות קטנות ועל משקאות אלכוהוליים, הפטורים מחובת הצגה של רשימת רכיבים. רשימת האלרגנים המחייבים סימון באנגליה זהה לזו הכלולה בנספח לדירקטיבה של האיחוד האירופי. טענות תזונתיות על אלרגנים כיום אין תקנות המסדירות באופן ייעודי טענה שמוצר אינו מכיל אלרגן מסוים. עם זאת, תקנות המזון הכלליות משנת 2004 קובעות כי סימון, פרסום והצגה של מזון, לרבות המידע הנמסר עליו, לא יטעו את הצרכנים. נוסף על כך, בהוראות הכלליות של חוק הבטיחות במזון משנת 1990 נקבע כי אין למסור מידע מוטעה או שקרי על מזון. על היצרנים לוודא כי הם משתמשים בתהליכי ייצור ובקרת איכות מספקים כדי להבטיח כי הטענות שלהם נכונות. זיהום צולב וסימון זהיר כאמור, החקיקה באנגליה עוסקת רק ברכיבים שהם חלק מכוון ממוצרי מזון, ולא בזיהום צולב. החקיקה אינה עוסקת גם בסימון זהיר (advisory labeling – "עלול להכיל"). מפעלי מזון רבים בבריטניה מסמנים מוצרים בסימון כזה, והדבר מעורר טענות של צרכנים על הגבלת יכולת הבחירה שלהם במוצרי מזון. עמדת רשות הסטנדרטים במזון היא שסימון זהיר הוא חיוני לאנשים הסובלים מרגישויות למזון, וכי היצרנים שואפים לספק מידע מועיל. הרשות פועלת בשיתוף עם תעשיית המזון ועם גופים ציבוריים לצמצם שימוש מיותר בסימון כזה ולספק לציבור מידע על סימון כזה ומשמעותו. הרשות גם פרסמה קווים מנחים (Best Practice) בעניין זיהומים צולבים, בדגש על הדרכים לצמצם אותם וכלים להעריך מתי יש צורך בסימון זהיר.[8] בפרסום מצוין כי סימון זהיר בדבר זיהום צולב מאלרגנים הוא מוצדק רק אם הוא מתבסס על הערכת סיכונים (כמפורט להלן). יש לציין אזהרות אלו רק כאשר יש סיכון ברור ומשמעותי לזיהום צולב, ומכל מקום, הן אינן תחליף לתהליכי ייצור נאותים. כאשר יש אזהרה כזאת יש לציין אותה בנפרד מרשימת הרכיבים וסמוך לה. הכללים אינם קובעים נוסח אחיד לסימון הזהיר, ומצוין בהם רק כי הנוסח צריך להיות קצר ועובדתי ולשדר את הסיכון הקיים. שתי אפשרויות המוצעות: "עלול להכיל X" או "אינו מתאים למי שאלרגי ל-X". בקווים המנחים מפורט האופן שבו יש לקיים הערכת סיכונים לזיהום צולב, ומצוין כי בהחלטה בדבר סימון זהיר על מוצר מזון יש לשקול את הנקודות האלה:

• כמות האלרגן הנדרשת בדרך כלל כדי לעורר את התגובה האלרגית באדם אלרגי. הרשות בדקה את רשימת האלרגנים בנספח לדירקטיבה ופרסמה את המידע הקיים על הכמויות הנדרשות כדי לעורר אלרגיה. עם זאת, מידע זה אינו מוחלט ויש להשתמש בו בזהירות, שכן כמויות האלרגן הנדרשות כדי לעורר תגובה שונות אצל כל אדם ואדם, ואפילו אצל אדם מסוים ידרשו כמויות שונות בנסיבות שונות כדי לעורר תגובה.

• שכיחות מקרי האלרגיה למזון מסוים באוכלוסייה שבקרבה אותו מוצר מזון משווק. לדוגמה, רגישות לסלרי ולחרדל אינה נפוצה בבריטניה, אך היא שכיחה למדי במזרח אירופה, ואילו רגישות לדגים שכיחה יותר במדינות סקנדינביה. עם זאת, כאשר שוקלים הוספת סימון זהיר יש לזכור כי יש תנועה של אנשים בין מדינות.

• קיומן של קבוצות משנה באוכלוסייה שעשויות להיות נתונות בסיכון מיוחד, למשל תינוקות וקשישים.

• האלרגניות היחסית של רכיבים שונים במוצר המזון. כך, מוצר שבו הרכיב האלרגני מגיע בצורה מעובדת, לאחר שעבר תהליכים שונים, מסוכן פחות ממוצר שבו הרכיב האלרגני נמצא בצורתו המקורית. לדוגמה, סביר כי בזיהום צולב של שמן אגוזים מזוקק, שהוא רכיב מעובד מאוד, טמון סיכון נמוך יותר מאשר בזיהום צולב של אגוזים שלמים או חתיכות אגוזים.

• התכונות הפיזיות של הרכיבים המשמשים במוצר וסביבת הייצור. למאפיינים הפיזיים של הרכיבים יש השפעה על הסיכון לזיהום צולב. לדוגמה, ברכיבים אלרגניים במצב אבקתי יש סיכון רב יותר מאשר ברכיבים במצב נוזלי, שכן הסיכון שגרגרי אבקה יעופו באוויר וייצרו זיהום רב מהסיכון לזיהום מנוזל כאשר יש הפרדה מספיקה בין הרכיבים בהליך הייצור.

אף שבקווים המנחים מוצגות נקודות שיש להביא בחשבון כאשר שוקלים סימון זהיר על גבי מוצר, הם אינם מציבים קריטריונים חד-משמעיים להחלטה זו, ובסופו של דבר היא תלויה בשיקול דעתו של היצרן.

4. אוסטרליה וניו-זילנד

הסטנדרטים לרישום מזון באוסטרליה ובניו-זילנד, ובכלל זה סימון האלרגנים במוצרי מזון ארוזים מראש, מוסדרים בקוד The Australian New Zealand Food Standard Code (בפרק זה: הקוד).[9] הקוד מחייב לציין את קיומם של אלרגנים במוצר מזון אם הם קיימים בו כרכיב, לרבות כחלק מתרכובת, כתוסף או כחומר המסייע לייצור. רשימת האלרגנים המחייבים סימון: דגנים המכילים גלוטן; סרטנים ומוצריהם; ביצים ומוצריהן; דגים ומוצריהם; חלב ומוצריו; בוטנים ומוצריהם; סויה ומוצריה; סולפיטים בריכוז העולה על 10 מ"ג לק"ג; אגוזים ומוצריהם; שומשום ומוצריו. ההצהרה על נוכחות אלרגן במוצר מזון צריכה להופיע על גבי התגית של המוצר. כאשר מדובר במוצרים שאינם מחויבים על-פי הקוד לשאת תגית, יש להצהיר על קיום האלרגן במקום שבו מוצג המוצר או להצהיר על כך בפני הלקוח המבקש את המוצר. כשהמוצר נמכר במכונה אוטומטית, יש להצהיר על קיום האלרגן במקום שבו המוצר מוצג למכירה. החוק אינו קובע כיצד לסמן את האלרגנים, אולם המדריך של מועצת המזון והמכולת (grocery) האוסטרלית לתעשיית המזון בנושא ניהול אלרגנים וסימונם עוסק בנושא.[10] במדריך מומלץ כי סימון אלרגנים ייעשה כך: הדגשה של רכיבים אלרגניים בתוך רשימת הרכיבים של המוצר, רשימת אלרגנים נפרדת מרשימת הרכיבים (למשל: כולל חלב, ביצים ושומשום) ובשעת הצורך סימון זהיר (למשל: עשוי לכלול בוטנים). זיהום צולב וסימון זהיר [11] הסימון הזהיר באוסטרליה ובניו-זילנד אינו מוסדר בחקיקה אלא בכללים להתנהלות נאותה (Best Practice). לפי הכללים, סימון זהיר הוא מותר, אולם הוא חייב להתבסס על הערכה סדורה של הסיכון לזיהום צולב. הערכת הסיכון מתבססת על כלי ממוחשב המכונה VITAL (Voluntary Incidental Trace Allergen Labelling), המספק ליצרני המזון מתודולוגיה להערכת סיכונים לזיהום צולב. ה-VITAL משמש במסגרת השמירה על כללי ייצור נאותים.הוא מסייע לקבל הערכה של סיכון לזיהום צולב על בסיס רכיבים הקיימים בחומרי הגלם של המוצר או בסביבת הייצור, של הכמות שלהם ושל האפשרות להפחית את הזיהום. הוא כולל שורת שאלות הנוגעות לחומרי הגלם ולתהליכי הייצור של המוצר, וכן גיליון נתונים אלקטרוני (אקסל) שנועד לחשב את הסבירות לזיהום צולב על בסיס התשובות לשאלות שנבחנו. את תוצאת החישוב יש להשוות לגרף המציג רמות פעולה:
רמת פעולה 1 – אזור ירוק – אין צורך בסימון זהיר.
רמת פעולה 2 – אזור צהוב – יש צורך בסימון זהיר בעבור כל אלרגן רלוונטי.
רמת פעולה 3 – אזור אדום – סביר כי המוצר מכיל כמויות ניכרות של האלרגן. יש צורך לסמן את האלרגן ברשימת הרכיבים של המוצר. יצוין כי מותר לסמן מוצר בסימון זהיר רק אם יש תיעוד של בדיקת הזיהום הצולב ב-VITAL, והזיהום הצולב הוא בלתי נמנע ואינו מכוון. אם הוחלט כי יש צורך בסימון זהיר, הסימון יהיה: עלול להכיל X (X הוא אלרגן הנחשד בזיהום צולב), והוא יופיע מתחת לרשימת הרכיבים.

5. ארצות-הברית[12]

סימון אלרגנים במוצרי מזון בארצות-הברית מוסדר בחוק סימון אלרגנים והגנת הצרכן משנת 2004[13] (להלן: FALCPA). ה-FALCPAעוסק במזונות ארוזים וקובע כי חובה לסמן בהם את קיומם של אלרגנים עיקריים כמו חלב, ביצים, דגים, סרטנים, אגוזים, חיטה, בוטנים, סויה ורכיבים אחרים הכוללים חלבונים הנגזרים מאלרגנים אלו. לפי ה-FALCPA, סימון האלרגנים ייעשה באחת משתי הדרכים האלה:

• הוספת שם האלרגן לרשימת הרכיבים של המוצר, לאחר ציון רכיב המזון שבו הוא נמצא, למשל: קמח מועשר (קמח חיטה) ומי גבינה (חלב). ציון זה בסוגריים נדרש כאשר שם הרכיב המופיע ברשימת הרכיבים אינו כולל בעצמו ציון מפורש של שם האלרגן.

• הוספת הביטוי "מכיל X, Y, Z" (X, Y, Z מייצגים את האלרגנים הכלולים במוצר) מייד לאחר רשימת הרכיבים של מוצר המזון, למשל "מכיל חיטה, חלב, ביצים וסויה."

סימון זהיר:[14]

סימון זהיר אינו מוסדר כיום בחקיקה בארצות-הברית, וה- FALCPAאינו עוסק בו. עם זאת, ה-FALCPA מטיל על שר הבריאות לבחון את הדרכים למנוע זיהום צולב ואת סוגיית הסימון הזהיר, ובכלל זה העדפות הצרכנים. לפי פרסום של מנהל המזון והתרופות האמריקני מאוגוסט 2008, סוגיית הזיהום הצולב והסימון הזהיר אכן בבדיקה. הבדיקות שנעשו עד כה הראו כי מפעלים רבים נוקטים אמצעים למניעת זיהום, ובמקביל משמש גם סימון זהיר. נוסחי הסימון הזהיר: "עלול להכיל (אלרגן)", "מיוצר במפעל המייצר (אלרגן)", "מיוצר בציוד המייצר גם (אלרגן)" ועוד. ממחקרים שערך המינהל עולה כי הצרכנים מעדיפים את השימוש בביטוי "עלול להכיל (אלרגן)" על הביטויים האחרים. מאז שנת 2001 יש בארצות-הברית קריטריונים וולונטריים לשימוש בסימון זהיר, אשר נוסחו על-ידי התארגנות פרטית של נציגי התעשייה, המסחר, הצרכנים והאקדמיה. הקבוצה המליצה לבחון את הקריטריונים האלה כאשר שוקלים סימון זהיר:

• האם קיום האלרגן מתועד באמצעות בחינה ויזואלית או ניתוח אנליטי של תהליך הייצור, הציוד, רכיבי המוצר או גורמים אחרים.

• האם הסיכון של נוכחות האלרגן בלתי נמנע גם כאשר נשמרים כללי ייצור נאותים.

• האם האלרגן נמצא בחלק מהמוצר אולם לא בכולו.

• האם נוכחות האלרגן מהווה סיכון פוטנציאלי.

כאמור, הנחיות אלו וולונטריות בלבד. כיום מינהל המזון מפתח אסטרטגיה בעניין הסימון הזהיר, ובספטמבר 2008 הוחל בהתייעצות ציבורית בעניין זה. במועד כתיבת המסמך עדיין לא פורסמו תוצאות ההתייעצות. סימון מזון בסימן "ללא גלוטן" בארצות-הברית אין כיום כללים פדרליים הקובעים באילו תנאים יסומן מוצר מזון כמזון "ללא גלוטן". סעיף 206 ל-FALCPA קובע כי לכל היותר ארבע שנים מיום כניסת החוק לתוקף (אוגוסט 2008) יפרסם משרד הבריאות כללים לשימוש בסימן "ללא גלוטן" על גבי מוצרי מזון. בראשית 2007 פרסם המשרד הצעה לכללים בנושא זה. לפי ההצעה, מותר לסמן מזון כ"נטול גלוטן" אם אינו כולל את הרכיבים האלה: אחד מסוגי הדגנים האסורים (חיטה, שעורה, שיפון), אחד ממוצרי אותם דגנים שלא עבר עיבוד כדי להוציא ממנו את הגלוטן, אחד ממוצרי הדגנים שעבר עיבוד שנועד להסיר ממנו את הגלוטן אם עקב השימוש ברכיב זה יש במזון 20 חל"מ גלוטן או יותר. מוצרי מזון שאין בהם גלוטן באופן טבעי, מלבד אלו העשויים משיבולת שועל, יכולים לשאת את התווית "ללא גלוטן" אם התווית מציינת בבירור כי הסיווג נוגע לכל המוצרים מאותו סוג ולא למוצר זה בלבד ואין בהם יותר מ-20 חל"מ גלוטן. כללים אלו עדיין בתהליכי בדיקה ואישור וטרם פורסמה גרסה סופית שלהם.

הנתונים נלקחו מ"סימון גלוטן במוצרי מזון והשפעתו על חולי צליאק", הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 4 בינואר 2010

[1]General Standard for the Labeling of Prepackaged Foods, CODEX STAN 1, in: http://www.codexalimentarius.net Retrieved: September 11th, 2008. [2] Codex Stan 118-1979, "Codex Standard for Foods for Special Dietary Use for Persons Intolerant to Gluten", at: www.codexalimentarius.net/download/standards/291/cxs_118e.pdf, retrieved: December 27th, 2009. [3]DIRECTIVE 2003/89/EC OF THE EUROPEAN PARLIAMENT AND OF THE COUNCIL of 10 November 2003 amending Directive 2000/13/EC as regards indication of the ingredients present in foodstuffs. In: http://eur-lex.europa.eu/LexUriServ/LexUriServ.do?uri=OJ:L:2003:308:0015:0018:EN:PDF, retrieved: September 11th, 2009. [4] הרשימה המעודכנת פורסמה בדירקטיבה 2007/68/EC מ-27 בנובמבר 2007. [5] בחלק מהרכיבים שצוינו ברשימה יש מקרים חריגים אשר אינם מחייבים סימון. [6]Commission Regulation (EC) No 41/2009 of 20 January 2009 concerning the composition and labelling of foodstuffs suitable for people intolerant to gluten, at: http://eur-lex.europa.eu/LexUriServ/ LexUriServ.do?uri=OJ:L:2009:016:0003:0005:EN:PDF, retrieved: December 27th, 2009. [7]The Food Labelling (Amendment) (England) (No. 2) Regulations 2004; Food Labelling (Declaration of Allergens) (England) Regulations 2008. [8]Food Standards Agency, Guidance on Allergen Management and Consumer Information, Best Practice Guidance on Managing Food Allergens with Particular Reference to Avoiding Cross-Contamination and Using Appropriate Advisory Labelling (e.g. ‘May Contain’ Labelling), in: http://www.food.gov.uk/multimedia/pdfs/maycontainguide.pdf, July 2006, Retrieved: September 11th, 2008. [9] את הקוד פרסם ה-Food Standards Australia New Zealand – גוף ממלכתי עצמאי האחראי לקביעת הסטנדרטים הנוגעים למזון באוסטרליה ובניו-זילנד. הקוד פורסם באתר האינטרנט של הגוף: http://www.foodstandards.gov.au/, תאריך כניסה: 11 בספטמבר 2008. [10]Food Industry Guide to Allergen Management and Labelling, 2007 Revised Edition, in: http://www.afgc.org.au/cmsDocuments/Allergen_Guide_2007.pdf. [11]Australian Food and Grocery Council, Food Industry Guide to Allergen Management and Labelling, 2007 Revised Edition. in: http://www.allergenbureau.net/downloads/allergen-guide/Allergen_Guide_2007.pdf, retrieved: October 5th, 2008. [12]Department of Health and Human Services, Food and Drug Administration, Food Labeling; Current Trends in the Use of Allergen Advisory Labeling: Its Use, effectiveness, and Consumer Perception; Public Hearing; Request for Comments, In: www.cfsan.fda.gov/~lrd/fr080808.html, retrieved: August 21st, 2008. [13]Food Allergen Labeling and Consumer Protection Act 2004 (FALCPA). [14]Department of Health and Human Services, Food and Drug Administration, Food Labeling; Current Trends in the Use of Allergen Advisory Labeling: Its Use, Effectiveness, and Consumer Perception; Public Hearing; Request for Comments, In: www.cfsan.fda.gov/~lrd/fr080808.html, Retrieved: August 21st, 2008. [15]Department of Health and Human Services, Food and Drug Administration, Guidance, Compliance & Regulatory Information, Industry/Regulator Information, at: http://www.fda.gov/Food/LabelingNutrition/ FoodAllergensLabeling/GuidanceComplianceRegulatoryInformation/default.htm, retrieved: December 28th, 2009.