על מחלת הצליאק

על מחלת הצליאק

מחלת הצליאק (כרסת) היא מחלה אוטואימונית בעלת רקע גנטי המתאפיינת בנזק דלקתי לרירית המעי הדק הנגרם מאכילת גלוטן – חלבון הנמצא בדגנים: חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל ומוצריהם. הנזק למעי הדק הנגרם מהמחלה פוגע ביכולת של הגוף לעכל את אבות המזון. בקרב ילדים המחלה מתאפיינת בסימפטומים כגון כאבי בטן, הקאות, שלשולים או עצירות, איחור בהתפתחות, אנמיה, סיכון מוגבר למחלות אוטואימוניות אחרות, ובהן סוכרת, הפרעה באנזימי כבד, פצעים בפה, פגמים באמייל השן, דלקות פרקים וכן תופעות התנהגותיות דוגמת דיכאון, היפראקטיביות ותפקוד ירוד בבית-הספר. אם המחלה איננה מטופלת, מתגבר הסיכון לקומה נמוכה, להפרעות בתפקוד המוחי ולהתפתחות סרטן (בעיקר של המעי).

המחלה מאובחנת כיום באמצעות בדיקת דם שבה נבדקת הופעתם בדם של נוגדנים ייחודיים הקשורים במחלה ובאמצעות ביופסיה של המעי הדק הבודקת נזק שנגרם למעי. כמו כן אפשר לערוך בדיקה גנטית המאתרת גנים המופיעים אצל כל חולי ה- צליאק (אך גם באוכלוסייה בריאה). המחלה נחשבה בעבר למחלת ילדות, אך בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות למחלה ולתסמינים המגוונים המאפיינים אותה והשיפור באמינות הבדיקות לאבחונה, חלה עלייה באבחון, ובד בבד – בשכיחות החולים המאובחנים בגיל מבוגר. רוב המאובחנים בגיל מבוגר אינם זוכרים סימפטומים של המחלה בילדותם. בשל מגוון הסימפטומים, ומכיוון שחלק גדול מן החולים אינם מפתחים סימפטומים אופייניים או שהמחלה אצלם רדומה, בעבר היה קשה להעריך את שכיחות המחלה.

כיום מעריכים ששכיחותה היא 1% מן האוכלוסייה. במחקרים שנערכו באירופה ובצפון אמריקה נמצא כי שכיחות המחלה כ-1:300 עד 1:120. במחקר שנערך בישראל בקרב תורמי דם נמצא כי שכיחות הצליאק היא 1:157 לפחות. בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולי צליאק שכיחות המחלה היא כ-10%.

משמעות הדבר היא שבישראל יש כ-72,500 חולי צליאק, וכ-24,000 מהם ילדים ובני נוער.

כאמור, רובם הגדול של החולים אינם מאובחנים, ובישראל אין רישום של המאובחנים במחלה. בעמותה לחולי צליאק רשומים כ-8,700 חולים (אין מידע על הגיל של 1,750 מהם), ובהם 2,700 ילדים ובני נוער. הטיפול בצליאק הוא תזונתי – הימנעות מוחלטת מאכילת גלוטן כל החיים. הקפדה על דיאטה כזאת מביאה להיעלמות הנוגדנים ולהחלמת המעי הדק. חוסר הקפדה על הדיאטה המיוחדת, אף כי לעתים השפעתו אינה מיידית, עלול לגרום להמשך הנזק הפיזיולוגי, לעלייה בסיכון לסרטן במערכת העיכול ומחוץ לה ולפגיעה בצפיפות העצם.

השמירה על דיאטה נטולת גלוטן דורשת מחולי הצליאק להתמודד עם קשיים ניכרים, המשפיעים בעיקר על ילדים ובני נוער החולים במחלה, ובהם:

• מגוון מוצרי המזון ללא גלוטן לא מספק וקשה לשמור על דיאטה מאוזנת במצב זה.

• סימון גורף של מוצרי מזון בסימון המזהיר מפני חשש לנוכחות גלוטן ומגביל את יכולת הבחירה של החולים.

• מזון נטול גלוטן יקר במידה ניכרת ממזון רגיל.

• חולי צליאק נתקלים בקושי מיוחד כשעליהם לאכול מזון שהכינו אחרים מחוץ לביתם.
  נדרשת התאמה של המזונות הזמינים במוסדות שונים לדיאטה שלהם, והם מוגבלים בהשתתפות באירועים חברתיים, שהאוכל הוא מרכיב מרכזי בהם.

תמצית

הצליאק היא מחלה אוטואימונית המתאפיינת בנזק למעי הדק הנגרם מאכילת גלוטן – חלבון הנמצא בדגנים ובמוצריהם. למחלה מגוון רחב של תסמינים, ובמקרים רבים יש קושי לאבחן אותה. לפי הערכות, שכיחות המחלה היא עד 1% בכלל האוכלוסייה, אולם מעטים מן החולים מאובחנים. כיום רשומים בעמותה לחולי צליאק 8,700 חולים, ובהם 2,700 ילדים ובני נוער.
הטיפול במחלה הוא הימנעות מוחלטת ותמידית מאכילת מזונות המכילים גלוטן. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן), התשנ"ו-1996, מחייבות לסמן מוצרי מזון שנמצא בהם גלוטן בסימן מזהה וקובעות תנאים לסימון מוצרי מזון בתווית "ללא גלוטן". התקנות אינן עוסקות בסימון גלוטן שנוכחותו במזון איננה מכוונת (זיהום צולב), שנוהגים לסמנו בסימון זהיר – "עלול להכיל גלוטן". שירות המזון הארצי במשרד הבריאות ממונה על יישום התקנות. יש יצרני מזון שנוהגים לסמן את מוצריהן בסימון זהיר. לטענת העמותה המייצגת את חולי הצליאק בישראל, חולי הצליאק ובני משפחותיהם נמנעים מלצרוך מוצרים המסומנים בסימון כזה. התקנות בנוסחן הנוכחי מצמצמות את מגוון המזונות שחולי צליאק יכולים לצרוך בבטחה, מאפשרות ליצרני המזון לסמן מוצרים בסימון זהיר משיקולים משפטיים ואינן מחייבות אותם לנקוט צעדים כדי למנוע זיהום כזה ולאמת או לשלול את נוכחותו. נציגי תעשיית המזון טוענים כי אם יימנעו מסימון גלוטן הקיים במזון או מסימון המזהיר מפני חשש לקיומו במזון, הם יעברו על התקנות.

על רקע ביקורת זו משרד הבריאות מנהל שנים אחדות מהלכים לשינוי התקנות. לפי הנוסח המתגבש ייקבע סף לסימון גלוטן במזון ויוגמשו התנאים המאפשרים לסמן מוצרים בתווית "ללא גלוטן". גם התקנות החדשות לא יטפלו בנושא הסימון הזהיר, אך בכוונת משרד הבריאות לפרסם מדריך לא מחייב בנושא זה. על אף הזמן הארוך שמשרד הבריאות עוסק בנושא, הוא סירב להתחייב ללוח זמנים לעדכון התקנות או לפרסום המדריך. מבדיקת הסדרת סימון האלרגנים, ובהם גלוטן, בכמה מדינות בעולם, עולה כי במדינות שנבדקו לא נקבעו הנחיות מחייבות לסימון זהיר, אך באחדות מהן פורסמו קווים מנחים שנועדו למנוע שימוש גורף בסימון זה ולסייע ליצרן המזון לקבוע באילו מקרים יש לסמן מוצרים בסימון מסוג זה. כמו כן נמצא כי בהוראות ארגון הבריאות העולמי ובתקנות הנהוגות כיום באיחוד האירופי נקבע רף של גלוטן (20 חלקיקים למיליון) שמתחתיו אפשר לסמן מוצר כ"נטול גלוטן".

הנתונים נלקחו מ"סימון גלוטן במוצרי מזון והשפעתו על חולי צליאק", הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 4 בינואר 2010

– ד"ר דרור וסרמן, "צליאק-קצה הקרחון?", מגזין מכון תנובה למחקר, גיליון מס' 10, ספטמבר, 2003.

– יש מחלוקת בין החוקרים והרופאים העוסקים בנושא בדבר ההשפעה של אכילת שיבולת שועל על חולי צליאק. מכיוון שיש חשש גדול כי בתהליך ההכנה, העיבוד והשיווק של שיבולת שועל התערבבו בה דגנים אחרים המכילים גלוטן, ההמלצה בארץ היא להימנע מצריכת שיבולת שועל ומוצריה.

-רקפת שפר, יושבת-ראש עמותת צליאק בישראל, שיחת טלפון, 25 בדצמבר 2009. =אורלי אלמגור-לוטן, אתי וייסבלאי, סימון גלוטן במוצרי מזון והשפעתו על חולי צליאק, מרכז המחקר והמידע – הכנסת, 4 בינואר